הסתדרויות, ועדי עובדים, ארגוני עובדים והסכמי עבודה

חוזה עבודה אישי זה חוזה שבו נקבעת ההתקשרות בינך לבין המעביד ליצירת יחסי עובד-מעביד.

במקומות עבודה רבים נקבע עיקר תנאי העבודה בהסכמים קיבוציים. במקומות עבודה אלה משקל מצומצם לחוזה העבודה האישי בפירוט תנאי העבודה, והוא עוסק בעיקר בשיבוצו של העובד במסגרת שיוצר ההסכם הקיבוצי. במקומות עבודה שבהם לא נקבע השכר בהסכם קיבוצי, מפורט עיקר תנאי העבודה בחוזה העבודה האישי. גם כאשר סוג מסוים של עובדים הוצא במפורש ממסגרת ההסכם הקיבוצי, נקבע שכר העובדים הנכללים בקטגוריה זו בעיקר באמצעות חוזה העבודה האישי.

"ניתן למיין את חוזה העבודה האישי לפי משך תקופת החוזה:

• חוזה עבודה לתקופה קצובה-חוזה עבודה שמועד סיומו נקבע בו מראש. מעסיק העוסק בפרויקט חד-פעמי שמשך ביצועו תחום מראש, כגון הכנות לבחירות לכנסת, שוכר עובדים בחוזה עבודה לתקופה קצובה. לעתים משמש חוזה כזה למניעת מתן קביעות לעובד.

• חוזה עבודה לתקופה בלתי קצובה- חוזה עבודה שלא נקבע בו מועד לסיומו. סיום יחסי עובד-מעביד במסגרת חוזה זה נעשה באמצעות פיטורים, התפטרות, פרישה לפנסיה וכדומה.

• חוזה עבודה למשימה מוגדרת-חוזה עבודה שנקבע בו שיסתיים עם השלמתה של משימה מוגדרת שלביצועה נשכר העובד. תחליף מקובל לחוזה כזה הוא העסקת העובד באמצעות קבלן כוח אדם.

 הצעת חוק חוזה עבודה, חוק שנועד להסדרת חוזה העבודה אישי, הוגשה פעמים אחדות לכנסת, אך לא עברה את כל שלבי החקיקה. לפיכך חלים על חוזה העבודה האישי עקרונות החקיקה הכללית בדיני חוזים כמו:חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970."(פורטל עובדים)