הנאום של מאיר גרינפלד בכנס - 

ברשותכם אני רוצה להגיד מספר מילים על המוזיקאים של הפלוגה

כשהתגייסנו והגענו לגדוד 52, טירונים, המפקדים הצעידו אותנו בסך אנה ואנה ודרשו שנשיר.

אז קודם כל אני רוצה להצהיר שאני איש טכנולוגיה – מהנדס, אינני מוזיקאי ולא צל של מוזיקאי, בקושי קורא תווים, אבל אוזן כן יש לי. 

וכך אנו צועדים ושרים כל מיני שיריי לכת: הגשר על הנהר קוואי, וכו'.  ואז פתאום מתוך ההמולה הנוראית, החורקת, הצורמנית, הזייפנית, הסדוקה, המתישה,

אני שומע מאחוריי בין הזיופים, צף ועולה כמו ריח ניחוח של פרדס הדרים, קול אמיתי, ערב, צלול ומדויק, שמידי פעם אפילו מתעלה על עצמו ושר בהרמוניה. 

ואני שואל את עצמי "מי זה"?  הרי לסובב את הראש אסור.

הנה לכם – נתן קרן (קסוס).  וכך נהיינו המוזיקאים הפלוגתיים.

מאז נסעתי לחו"ל ללימודים. החיים תפסו כיוון אחר. הפלוגה והחברים נמוגו.

פתאום לפני כשנה אני מקבל אימייל מגולדברג חברי הקרוב:     Go to Gdud 52 on the web they are looking for the old guys

ואני... אבי אתה שלחת את זה, זה ספאם או משהו?

ואז מבעד למסך האדים החלו להתבהר רסיסיי זיכרונות: שלמה ארליך (מומו) ואלחנן רבינוביץ' זיכרונם לברכה, שנפטרו צעירים. 

ולעומתם שיבדלו לחיים ארוכים: שרגא, אגוזי, בן-שבת, ועוד רבים וטובים.   במסע האיתורים מאיר פלג חשף את נתן, ונתן הפיץ אימייל שברשותך אני מצטט:

מאיר גרינפלד (הצפונבון, ונגן הגיטרה) שתדע לך, כי מאז ימי הצבא והליווי שלך אותי בגיטרה – לא הפסקתי לשיר!!!
עברתי ועבדתי במהלך חיי עם כמה מוסיקאים מפורסמים.  אז תזכור גרינפלד: יש לך זכות ראשונים, עם שירי החיפושיות שהיו אז הלהיטים.

צפונבון, זכות ראשונים... שמעתם? לא פחות ולא יותר...  ואז התחיל הלחץ: ננגן נשיר.  וחביבנו מאיר פלג: תנגנו, תשירו.

 ואני בשלי, שנים שאינני נוגע בפסנתר, וחוץ מזה תמיד הייתי איש ג'אז, מה לי ולשירים ישראליים?  אבל שוכנעתי, נכנסתי לעובי הקורה והתחלתי לנגן.
פאולינה אשתי שכבר הספיקה לשכוח את העבר אומרת שנעשיתי אובססיבי (היא פסיכו-אנליסטית, נו...).

טוב, אז היו לנו עוד כישרונות:   מאיר ליבמן שדקלם את גולדנברג.  ישראל זלצהנדלר שתופף נעימות על שיניו.

מנחם שיינר ז"ל שהשכיב אותנו מצחוק בתרגום לאידיש של הוראות התחזוקה של הטנק.  משהו כמו "נעם תע חולצים...". 

עכשיו לאחר כמעט 50 שנה כל כך כואב הלב על איך שהתעמרנו בו.

והיה ישראל נימצוביץ' שניגן איתי במנדולינה.  לדאבונינו נבצר ממנו להשתתף בכנס.  אז אומר לך ישראל משהו שאתה לא יודע, אני חייב לך חוב. 

בהופעה שלנו מול ההורים בסיום הטירונות, הוריי שמעו מישהו מאחוריהם לוחש "הם מנגנים כל כך יפה", ואז אבי נמס בגאווה הורית וקנה לי גיטרה יקרה כלבבי.

ועכשיו למטרתי בשיח זה – אילן וצלר ז"ל.  מוזיקאי מצטיין, נגן אקורדיון, שאיתנו הפליא לנגן במפוחית פה.  במסיבות ניגננו כל מיניי דברים משונים כמו Take 5 של דייב ברובק.  אילן נשאר חבר קרוב של רבים מאתנו, וקרוב קרוב אלי במשך שנים רבות.  עד שנלקח מאיתנו בתאונת דהייה מצערת בשנת 1988.  ראיתי ציטוט באינטרנט, שבו בעקבות תאונה דומה, אדם שלא הזדהה כתב לפני 4 שנים:  תמיד יהיו כאלה שיאבדו את חייהם בספורט המסוכן הזה.  אני זוכר אדם יקר בשם אילן וצלר שנהרג לפני כ 23 שנים בגלשן אוויר.  אמנם הוא היה מקצוען אבל אפילו לו זה קרה. כן כך היה אילן, אהב אתגרים, ללא מורא.  למי שלא יודע, בתקופה מסוימת אילן החזיק בתואר אלוף ישראל בגלישת אוויר והשתתף בהרבה תחרויות בין לאומיות.

משלשת ילדיו, יש לאילן 8 נכדים שהוא לא זכה להכיר.  מיקה אלמנתו איתנו כאן הערב.  אילן היה לא רק איש משפחה, מוזיקאי ואיש מקצוע, גם הייתה לו פילוסופיית חיים מעניינת.  הוא חסר לי עד היום.

תודה.
מאיר גרינפלד      כנס סריג  גדוד 52        ספטמבר 2015