סיפור מונחה בינה

כתבו סיפור על מישהו שיוצא לכיוון אחד ומגיע למקום אחר.

קבע את הסיפור שלך במקום האהוב עליך (או הפחות מועדף!) בעולם.

כתבו סיפור על מקום שכבר לא קיים.

התחל או סיים את הסיפור שלך עם מישהו שהגיע למקום בפעם הראשונה או האחרונה.

כתבו סיפור על מקום שמסתיר משהו מתחת לפני השטח.....

בבקשה:

ג'מיני...

"בטח, הנה סיפור בשבילך. בחרתי לשלב כמה מהבקשות שלך בסיפור אחד.

העיר האבודה של זהר, ששכנה פעם בליבה הפועם של מדבר יהודה, הייתה המקום הפחות מועדף עליי בעולם - לפחות עד שביקרתי בה בפעם האחרונה. היא לא הייתה קיימת כבר מאות שנים, קבורה תחת דיונות חול עצומות, סיפורים עליה לחשו בקרב הבדואים הנוודים בלבד. האגדה סיפרה על עיר שפרחה בשפע מים בלתי צפוי, מקום של מסחר תוסס וארכיטקטורה מרהיבה, עד שיום אחד, ללא אזהרה, בלעה אותה האדמה.

תמיד הייתי סקפטי לגבי סיפורים כאלה. אני, ד"ר אליהו כהן, ארכיאולוג פרגמטי, האמנתי בעובדות ובחפירות זהירות, לא באגדות מדבר. אבל מפה עתיקה, שנמצאה במקרה בארכיון ישן בירושלים, הראתה סימון מעורפל באזור שבו אמורה להיות זהר. משהו בסימון הזה, מעבר לקווים המרושלים, קרץ לי. זה היה כאילו העיר עצמה קוראת לי ממעמקי ההיסטוריה.

יצאתי למסע אל המדבר, מצויד בצוות קטן ובציוד חפירה. הנוף היה מוכר וקשוח, גווני חום וצהוב אינסופיים שנמתחו עד האופק. ככל שהתקדמנו, תחושת אי נוחות קלה החלה לכרסם בי. זה לא היה רק החום הכבד או הבדידות המוחלטת; היה משהו באוויר, תחושה עמומה של נוכחות נסתרת.

לאחר ימים של חיפושים מתישים, כשהתקווה החלה להתפוגג, נתקלנו במשהו מוזר. בור חול עמוק נפער לפתע לאחר סופת חול קצרה, וחשף קטע של קיר אבן עתיק. ליבי החל לפעום במהירות. זה לא יכול להיות...

התחלנו לחפור בקדחתנות, והאדמה החלה לחשוף את סודותיה. לאט לאט, התגלו שרידי מבנים, רחובות מרוצפים, ואפילו מערכת השקיה מתוחכמת להפליא. זהר הייתה קיימת, ועכשיו, אחרי מאות שנים, היא נחשפה שוב לאור השמש.

אבל ככל שחפרנו עמוק יותר, גילינו משהו מטריד. מתחת לפני השטח, מתחת ליסודות הבניינים, הייתה רשת עצומה של מנהרות ומחילות תת-קרקעיות. הן היו חשוכות וקרות, והאוויר בתוכן היה דחוס ומוזר. הבדואים הזהירו אותנו לא לרדת לשם, וסיפרו על רוחות רעות ושומרים עתיקים.

הסקרנות שלי גברה על הפחד. מצויד בפנס, זחלתי לתוך אחת המנהרות. האוויר היה כבד וריח טחב עמד בו. ככל שהתקדמתי, ראיתי חריטות מוזרות על הקירות, סמלים שמעולם לא ראיתי כמותם. ואז, בקצה המנהרה, הגעתי למערה גדולה.

במרכז המערה עמד מבנה אבן מוזר, שנראה כמו מזבח. ועליו, מונח חפץ אחד ויחיד: קערה עשויה ממתכת כהה ומבריקה, לא מוכרת. כשהתקרבתי, הרגשתי גל של אנרגיה מוזרה שעולה ממנה. זה לא היה חפץ רגיל; הייתה בו תחושה עתיקה ועוצמתית.

באותו רגע, האדמה החלה לרעוד. קולות רעמים נשמעו מרחוק, והמנהרה החלה להתמוטט. בבהלה, אחזתי בקערה וברחתי חזרה אל פני השטח.

כשיצאתי מהבור, ראיתי מחזה מדהים ומפחיד כאחד. סופת חול עצומה התקרבה במהירות, גדולה וחזקה מכל מה שראיתי אי פעם. הצוות שלי כבר החל להתפנות. הבנתי שזהר לא רצתה להיחשף. המקום הזה הסתיר משהו עוצמתי מתחת לפני השטח, וכעת, הוא קם להגן על סודו.

עמדתי על קצה הבור, בפעם האחרונה בחיי, וראיתי את החולות בולעים שוב את העיר האבודה. הפעם, ידעתי שהיא לא תיחשף שוב לעולם. החזקתי חזק בקערה בידי, מזכרת שותקת למקום שלא קיים יותר, ולסוד שהוא מסתיר לנצח. המסע שלי יצא לכיוון אחד - חשיפת עיר אבודה - והסתיים במקום אחר לגמרי: בריחה מפני כוח נסתר ועתיק, עם תעלומה חדשה בידי."