פסיכולוגיה של כוח
- מאיר פלג
- 4 minutes ago
- 12 min read
פסיכולוגיה של כוח
1. מבוא: הגדרת פסיכולוגיית הכוח
סעיף זה יבסס הבנה יסודית של הכוח מנקודת מבט פסיכולוגית, תוך הדגשת טבעו הרב-גוני והשפעתו הנרחבת על פני תחומים שונים.
1.1. טבעו הרב-גוני של הכוח
כוח בפסיכולוגיה חברתית הוא מושג מורכב ורב-פנים, המקיף את היכולת להשפיע ולחולל שינוי במערכות יחסים בינאישיות ובמבנים חברתיים. הוא פועל ברמות שונות, החל מהפיזית והביולוגית ועד לסדר האנושי, שבו הוא מקבל משמעות סובייקטיבית המבוססת על כוונה ותפיסה.
בסדר הפיזי, כוח מתייחס להשפעה הסיבתית של כוח – לדוגמה, כוח הכבידה על תנועת כוכבי הלכת. בתחום זה, כוח הוא בסופו של דבר היכולת לשנות חומר או אנרגיה באופן מכני. בתחום הביולוגי, כוח הוא גם מושג מרכזי להבנת תפקוד החיים, כמו כוחה של מערכת העיכול להפוך חלבון לשריר, או כוחו של וירוס להדביק פונדקאי.
המושג כוח בסדר האנושי חולק את הרעיון הכללי הזה של יכולת טרנספורמטיבית, אך יש לו מאפיינים ייחודיים. בסדר האנושי, השינוי המבוקש הוא משהו שהתכוון אליו מי שמפעיל את הכוח; זוהי מטרה. הבחנה זו חיונית מכיוון שהיא מפרידה את הכוח האנושי מהכוח הפיזי או הביולוגי, בכך שהיא ממקדת את הניתוח הפסיכולוגי בכוונות, בתפיסות ובחוויות הסובייקטיביות של הפרט. לדוגמה, האמונה שרצונותיו של אדם יכולים לחולל שינויים ברמה הפיזית אינה כוח ברמה הפיזית, אלא החוויה הפסיכולוגית של כוחו של אדם. הבנה זו מחייבת חקירה של תהליכים קוגניטיביים ורגשיים מעבר לתוצאות נצפות בלבד או לשליטה במשאבים.
מבחינה פסיכולוגית, כוח יכול להיבחן הן באמצעות דינמיקות בינאישיות – כיצד אדם אחד מפעיל השפעה על אחר – והן באמצעות שליטה אישית, המשקפת את תחושת היעילות העצמית והאוטונומיה של הפרט. יתרה מכך, כוח אינו עוסק רק בכפייה אלא כולל גם טכניקות שכנוע הנעות ממשא ומתן ועד לפנייה רגשית. היקף רחב זה מדגיש שכוח אינו מושג מונוליטי אלא כוח דינמי בעל הגדרות וביטויים משתנים בהתאם להקשר, בין אם הוא פיזי, ביולוגי, אנושי, בינאישי או ארגוני.
1.2. כוח כתופעה יחסית
פסיכולוגים חברתיים רבים מגדירים כוח כפוטנציאל להשפיע על אחרים, מה שהופך אותו למהותו יחסי. משמעות הדבר היא שתיאוריות כוח מתמקדות בעיקר ביחסים בין שני שחקנים או יותר, ולא רק במאפיינים של השחקנים עצמם. סוציולוג מקס ובר הדגיש כי כוח חברתי מתייחס ליכולת לכפות את רצונו של אדם על אחרים.
כוח בינאישי כולל הן "כוח על" אחרים והן "חופש מ" השפעתם של אחרים, כולל הזכות להחליט על גורלו של אדם. דואליות זו מצביעה על כך שכוח מרמז בו-זמנית על שליטה באחרים ועל אוטונומיה עבור בעל הכוח. היבט ה"חופש מ" מצביע על כך שאנשים חזקים עשויים להיות פחות כבולים על ידי נורמות חברתיות או צרכים של אחרים. דואליות זו מרמזת כי החוויה הפסיכולוגית של כוח אינה רק שליטה אלא גם שחרור מלחצים חיצוניים. שחרור זה יכול להוביל הן לתוצאות מועילות, כמו פעולה נחושה וחדשנות, והן לתוצאות מזיקות, כמו אמפתיה מופחתת והתנהגות המשרתת את האינטרס העצמי, אשר ייבחנו בהמשך הדו"ח.
2. תיאוריות יסוד של כוח
סעיף זה יעמיק בתיאוריות הפסיכולוגיות המשפיעות ביותר המסבירות את המקורות, המוטיבציות והמנגנונים של הכוח.
2.1. בסיסי הכוח של פרנץ' ורייבן
מודל בסיסי הכוח, שפותח על ידי הפסיכולוגים החברתיים ג'ון ר.פ. פרנץ' וברטרם רייבן בשנת 1959, מזהה שש צורות כוח נפרדות ומובחנות המסבירות כיצד אנשים משיגים כוח ומשפיעים על אחרים. המודל מבחין בין "הסוכן המשפיע" (האדם בעל הכוח) לבין "המטרה" (האדם או המצב המושפע). יעילותו של כל בסיס כוח היא מצבית, כלומר אין תשובה פשוטה לגבי איזו אסטרטגיה היא היעילה ביותר בכל התרחישים.
כוח כפייה: בסיס זה מסתמך על היכולת להעניש או לאיים, ובכך לגרום לציות באמצעות פחד. הוא יכול להתבטא באופן בלתי אישי, כמו מנהל המאיים בנזיפה או פיטורין של עובד, או באופן אישי, באמצעות איום בדחייה על ידי אדם או קבוצה. כדי שהשפעתו תתמיד, כוח כפייה דורש לעיתים קרובות פיקוח מתמיד על המטרה על ידי הסוכן המשפיע.
כוח תגמול: כמעט ההפך מכוח כפייה, כוח תגמול נובע מיכולתו של אדם להציע תגמולים חומריים, חברתיים או רגשיים בעלי ערך עבור פעולות רצויות. דוגמאות במקום העבודה כוללות העלאות שכר או קידומים, בעוד שתגמולים אישיים עשויים לכלול קבלה או אישור. הסתמכות יתר על בסיס כוח זה עלולה להוביל לקיבוע על תגמולים, מה שעלול להפחית את המוטיבציה הפנימית.
כוח לגיטימי: סוג זה של כוח נובע מעמדה נבחרת, ממונה או מוגדרת בסמכות, הנתמכת לעיתים קרובות על ידי נורמות חברתיות וקבלת הסמכות של הסוכן על ידי המטרה. הוא כולל בדרך כלל סמכות פורמלית המואצלת לבעל התפקיד, כגון קצין צבאי בדרגה נמוכה המציית לפקודות קצין בכיר. הלגיטימיות שלו יכולה לנבוע מערכים תרבותיים, קבלת מבנה חברתי או ייעוד ספציפי.
כוח התייחסות (Referent Power): מושרש בשיוכים ובחברויות קבוצתיות, כוח התייחסות נובע מאישיותו, כריזמתו או משיכתו של אדם, ומטפח נאמנות והשפעה המבוססת על הערצה או כבוד. סלבריטאים מפעילים לעיתים קרובות כוח התייחסות, ומשפיעים על דעת הקהל או על החלטות רכישה. כוח זה יכול להיות חיובי, תוך שימוש בקשרים משותפים, או שלילי, המייצר פעולות המתנגדות לכוונת הסוכן אם נוצר דיסוננס קוגניטיבי.
כוח מומחיות (Expert Power): בסיס כוח זה מבוסס על ידע מיוחד, ניסיון או מיומנויות. עוצמתו גבוהה במיוחד כאשר ארגון או יחיד זקוקים למומחיות ספציפית, אם כי היקפו בדרך כלל צר לתחום האמינות והידע של האדם. ההשפעה הנובעת מכוח מומחיות נובעת מ
תפיסת המומחיות, לאו דווקא ממומחיות אמיתית.
כוח מידע (Informational Power): כוח מידע, שנוסף על ידי רייבן בשנת 1965, הוא היכולת לחולל שינוי באמצעות משאב המידע. צורה זו של השפעה מובילה לקבלה קוגניטיבית על ידי המטרה ויכולה לגרום ל"שינוי עצמאי חברתית", שבו ההתנהגות שהשתנתה נמשכת ללא התייחסות מתמשכת לסוכן המשפיע. רלוונטיותו גברה באופן משמעותי עם התקדמות טכנולוגיית המידע, שכן שליטה בגישה למידע בזמן ורלוונטי הופכת לקובע מפתח של השפעה.
היכולת לשלב מספר מקורות כוח מצביעה על מימד אסטרטגי לניצול כוח. לדוגמה, בעוד שכוח כפייה עשוי להשיג ציות מיידי, הוא עלול להזיק לאמון ולמורל לטווח ארוך. לעומת זאת, כוח התייחסות או כוח מומחיות עשויים לטפח מחויבות עמוקה יותר. הדבר מדגיש כי מנהיגות והשפעה חברתית יעילות אינן רק בעלות סוג יחיד של כוח, אלא בהבנת הבסיסים השונים, יישומם המצבי, והשילוב האסטרטגי של בסיסים אלה להשגת תוצאות רצויות תוך מזעור השלכות שליליות. הדבר מדגיש את האופי הדינמי וההסתגלותי של הכוח בפועל.
טבלה 1: ששת בסיסי הכוח של פרנץ' ורייבן
בסיס כוח | תיאור תמציתי | מקור/מנגנון | מאפייני מפתח |
כוח כפייה | היכולת להעניש או לאיים כדי להשיג ציות. | איום בעונש פיזי, חברתי, רגשי, כלכלי. | דורש פיקוח מתמיד; יכול להיות אישי או לא אישי. |
כוח תגמול | היכולת להציע תגמולים עבור פעולות רצויות. | מתן תגמולים חומריים, חברתיים, רגשיים או רוחניים. | יכול להיות אישי או לא אישי; הסתמכות יתר עלולה להוביל לקיבוע על תגמולים. |
כוח לגיטימי | נובע מעמדה נבחרת, ממונה או מוגדרת בסמכות. | תפקיד, מעמד, נורמות חברתיות, קבלת הסמכות על ידי המטרה. | קשור לסמכות פורמלית; יכול לאבד תוקף אם המעמד נעלם. |
כוח התייחסות | מבוסס על אישיות, כריזמה, משיכה או שייכות. | הערצה, כבוד, חיבור אישי, הזדהות. | מתפתח לאורך זמן; יכול להיות חיובי (הזדהות) או שלילי (התנגדות). |
כוח מומחיות | מבוסס על ידע, ניסיון או מיומנויות מיוחדות. | מומחיות מוכחת או נתפסת. | מוגבל לתחום המומחיות; מושפע מתפיסת המומחיות; יכול להיות חיובי או שלילי. |
כוח מידע | היכולת להביא לשינוי באמצעות מידע. | גישה למידע רלוונטי, שליטה על הפצתו. | מוביל לשינוי עצמאי חברתית; רלוונטי במיוחד בעידן המידע. |
ייצוא אל Sheets
2.2. תיאוריית בסיס הכוח (PBT): צרכים והישרדות
תיאוריית בסיס הכוח (PBT) היא תיאוריה אקולוגית הטוענת כי הצורך האונטולוגי בכוח נובע מהדרישות הבסיסיות של בני אדם להישרדות. התיאוריה מציעה כי מוטיבציות כוח מעודדות פעולות לסיפוק צרכים אלו, אשר מופעלות על ידי "רגישויות" פסיכולוגיות המאפשרות לבני אדם לזהות את צרכיהם.
בניגוד לגישות אחרות המתמקדות במוטיבציות כוח אידיוסינקרטיות, תיאוריית בסיס הכוח רותמת מוטיבציות רגילות הנובעות מצרכים אמיתיים ונורמליים. לכן, היא מגדירה כוח ביחס לצרכי הישרדות בתוך המערכת האקולוגית, ולא רק במונחים של יחסים. היא מגדירה כוח כ"אמצעי לסיפוק צרכי הישרדות או ליצירת חסכים בצרכים". בהתאם לכך, כוח המשמש לסיפוק צרכים נחשב קונסטרוקטיבי, בעוד שכוח המשמש ליצירת חסכים או למניעת סיפוק צרכים נחשב הרסני.
התיאוריה מדגישה שכוח אינו ממוקם אך ורק באדם או בקבוצה כסוכן, אלא תלוי באופן משותף בצרכים, בסביבה וביכולות האנושיות. הדבר מספק פרספקטיבה אבולוציונית משכנעת על כוח, המצביעה על כך שהבולטות הפסיכולוגית שלו נעוצה בערכו האינסטרומנטלי להישרדות. היא ממסגרת מחדש את הכוח לא רק ככלי חברתי אלא כצורך ביולוגי ופסיכולוגי מהותי, מה שיכול להסביר את אוניברסליותו ועוצמתו בחברות אנושיות. היא מרמזת כי הדחף לכוח אינו רק מבנה חברתי או רצון לשליטה, אלא מנגנון מושרש עמוק עבור יחידים וקבוצות להסתגל ולנווט בסביבתם. ה"רגישויות" המזהות צרכים ומניעות פעולה מרמזות על כיול מתמשך בין מצבים פנימיים לתנאים חיצוניים.
2.3. תיאוריית הגישה/עיכוב של כוח (Keltner et al., 2003)
תיאוריית הגישה/עיכוב של כוח, שפותחה על ידי דאצ'ר קלטנר ועמיתיו בשנת 2003, מציעה שכוח מוגבר (הקשור לתגמולים וחופש מוגברים) מפעיל "נטיות הקשורות לגישה", בעוד שכוח מופחת (הקשור לאיום, עונש ואילוץ חברתי מוגברים) מפעיל "נטיות הקשורות לעיכוב".
גישה: קשורה לפעולה, חיפוש תגמולים והזדמנויות, הגברת אנרגיה פיזית ותנועה, וקידום עצמי. כוח מפעיל אנשים, מגביר את הדחף, האנרגיה והרגש שלהם. הוא מביא בהירות מיקוד ורצון עז.
עיכוב: קשור לתגובה, הגנה עצמית, הימנעות מאיומים וסכנות פוטנציאליים, ערנות, ירידה במוטיבציה ורמות פעילות מופחתות.
תוצאות רגשיות: כוח מוגבר קשור לחוויה של רגש חיובי מוגבר ורגש שלילי מופחת. אנשים חזקים חשים פחות מצוקה לנוכח סבלם של אחרים.
התיאוריה מדגישה כי כוח "מגביר רצון וחיפוש מטרות" ו"מגביר ביטוי עצמי המקושר לחלקים פעילים של העצמי". מחקרים נוספים מראים שכוח "מגביר מטרות קיימות, בין אם הן מיניות, פיננסיות או חברתיות," וכי "מטרות טובות הופכות לגדולות, ומטרות רעות הופכות לרעילות". משמעות הדבר היא שכוח אינו יוצר מטרות או נטיות חדשות, אלא מפעיל ומשחרר עכבות של אלו הקיימות מראש. אנשים בעלי כוח נוטים יותר לפעול על פי נטיותיהם.
השלכה רחבה יותר היא שההשפעה "המשחיתה" של כוח אינה טבועה בו, אלא תלויה במצפן המוסרי ובמטרות הבסיסיות של הפרט. כוח פועל כזרז, המאיץ ומעצים כל דחף שכבר קיים. לכך יש השלכות משמעותיות על בחירת מנהיגות ותרבות ארגונית, מה שמצביע על כך שטיפוח מטרות פרו-חברתיות ונטיות אתיות הוא קריטי לפני שאנשים עולים לעמדות כוח.
2.4. פרספקטיבות תיאורטיות אחרות
אריסטו מול מקיאוולי: פרספקטיבות היסטוריות מציעות תפיסות מנוגדות לגבי אופן השגת הכוח ושמירתו. אריסטו האמין שכוח ניתן לאנשים הפועלים בדרכים מוסריות המקדמות את טובת הכלל, בעוד שמקיאוולי טען שכוח יכול להילקח באמצעות מניפולציה, כפייה ואלימות אסטרטגית. מחקרים עדכניים מספקים תמיכה לשתי הפרספקטיבות. הניגוד בין אריסטו למקיאוולי מדגיש מתח מהותי באופן שבו כוח נתפס ומקבל לגיטימציה. אריסטו מדגיש מידה טובה וטובת הכלל, המתיישבת עם מושגים כמו כוח לגיטימי וכוח התייחסות, בעוד שמקיאוולי מדגיש כפייה ותגמול.
יכולת מבנית מול שימוש בכוח: בסוציולוגיה, המונח כוח מתייחס הן ליכולת מבנית של שחקן אחד לגרום לשינוי בהתנהגותו של שחקן אחר (פוטנציאל), והן לאירוע קונקרטי שבו פרט אחד מרוויח על חשבון אחר (שימוש בפועל). שתי המשמעויות מרמזות שכוח הוא תופעה יחסית.
תיאוריות כוח (TOPS): מדד דו-גורמי הלוכד תיאוריות עממיות לגבי אופן השגת הכוח ושמירתו. נמצא כי תמיכה בתיאוריות כוח פחות שיתופיות ויותר כפייתיות קשורה למעמד חברתי נמוך יותר ולפחות אמון במוסדות. מחקר זה מראה כי
אמונותיהם של אנשים לגבי אופן השגת הכוח (שיתופי מול כפייתי) מנבאות תוצאות חברתיות ואמון. זה מצביע על כך שהתפיסה של מקור הכוח ומימושו (האם הוא נתפס כלגיטימי, מוסרי או מניפולטיבי) משפיעה באופן משמעותי על קבלתו החברתית ועל המרקם החברתי הרחב יותר. מעבר למקורות האובייקטיביים של הכוח, הפרשנות הסובייקטיבית והאישור החברתי של שיטות הכוח הם קריטיים. חברות וארגונים המקדמים תפיסות "אריסטוטליות" של כוח (מידה טובה, שיתוף פעולה) עשויים לטפח אמון ויציבות גדולים יותר, בעוד שאלו המאמצות גישות "מקיאווליסטיות" עלולות להתמודד עם רמות גבוהות יותר של חוסר אמון, קונפליקט ואי-שוויון חברתי.
3. ההשפעה של כוח על יחידים המחזיקים בו
סעיף זה יפרט את השינויים הקוגניטיביים, הרגשיים וההתנהגותיים העמוקים שחווים יחידים כאשר הם רוכשים או מפעילים כוח.
3.1. שינויים קוגניטיביים
השפעות לא מודעות: השפעותיו הקוגניטיביות של הכוח יכולות להיקלט ללא מודעות מפורשת. אנשים יכולים להחזיק בכוח ולספוג את השפעותיו הקוגניטיביות מבלי להבין שהם עושים זאת.
הפחתת יכולת לקיחת פרספקטיבה: אנשים בעלי כוח נוטים להתחשב פחות בפרספקטיבות של אחרים, לחוש פחות מצוקה מול קשייהם של אחרים ולהיות פחות מודעים לידע השונה של אחרים. תופעה זו נובעת מכך שהפחות חזקים תלויים בחזקים, מה שגורם להם להרהר יותר במחשבותיהם של בעלי הכוח, דינמיקה שאינה מתרחשת בכיוון ההפוך.
אופטימיות מוגברת ותחושת שליטה אשלייתית: כוח מגביר אופטימיות לגבי החלטות מסוכנות ומטפח תחושה "אשלייתית" של שליטה על אירועים עתידיים. הוא גם מגביר את ציפיית התגמול ומפחית את תפיסת האיום.
חשיבה מופשטת: אנשים בעלי כוח מעבדים מידע באופן מופשט יותר, מתמקדים ב"תמונה הגדולה", מתכננים קדימה ושומרים על מטרות גבוהות יותר בראש. יכולת זו לראות את התמונה הרחבה יותר, לתכנן קדימה ולשמור על מטרות גבוהות יותר עשויה להיות תנאי מוקדם להשגת כוח ודרישה לשמירתו. שינוי קוגניטיבי זה עלול להוביל לקושי בזכירת מכשולים בדרך למטרות.
תפיסה מוכוונת מטרה: כוח גורם ליחידים לתפוס את העולם במונחים של מטרות, אפילו ברמה תפיסתית גרעינית ורגעית. זה משפר את השגת המטרות ואת הוויסות העצמי.
החפצת אחרים: אנשים בעלי כוח נוטים יותר לראות באחרים אמצעי להשגת מטרות, במונחים של תועלתם להגשמת יעדים, מה שיכול להתבטא בהחפצה מינית אם מטרה מינית מופעלת.
תיעדוף ותשומת לב סלקטיבית: בעלי כוח מתעדפים את מאמציהם לקראת רצונות ומטרות בולטים, תוך הזנחת משניים, מה שמוביל למיקוד צר במטרות מרכזיות.
שליטה קוגניטיבית וגמישות: כוח יכול להגביר צורות מסוימות של שליטה קוגניטיבית ולשפר את התאמת המצב ואת הגמישות הקוגניטיבית, מה שמאפשר תגובות גמישות לקלטים סביבתיים. הוא יכול גם להגביר יצירתיות, במיוחד כאשר היא רלוונטית למשימה.
הסתמכות על תחושות בטן: כוח מגביר את ההסתמכות על חוויות סובייקטיביות ו"תחושות בטן" בשיפוטים.
השינוי הקוגניטיבי הזה מסביר מדוע אנשים בעלי כוח עשויים להיראות מנותקים, בטוחים מדי בעצמם, או אפילו חסרי רחמים. הוא מדגיש פשרה קריטית: היעילות הקוגניטיבית לתכנון ברמה גבוהה באה על חשבון מודעות חברתית אמפתית מפורטת. תחושת השליטה והאופטימיות ה"אשלייתית" מחמירה זאת, ועלולה להוביל להחלטות מסוכנות ללא התחשבות מספקת באיומים או בהשלכות. הדבר מצביע על אתגר קריטי עבור מנהיגים: כיצד לשמור על חשיבה אסטרטגית ומכוונת מטרה מבלי לאבד קשר עם המציאות האנושית והמעשית העומדת בפני אלה שהם מנהיגים. זה מצביע על צורך באסטרטגיות מכוונות לנטרול הטיות קוגניטיביות אלו, כגון חיפוש פעיל של פרספקטיבות מגוונות ומשוב קונקרטי.
3.2. שינויים רגשיים והתנהגותיים
אפקט חיובי וביטחון עצמי: כוח קשור לרגש חיובי מוגבר ורגש שלילי מופחת. הוא מגביר ביטחון עצמי, שכנוע עצמי והערכה עצמית.
אנרגטיות ומוכוונות פעולה: כוח מפעיל מחשבה, דיבור ופעולה, מה שמוביל להגברת מרץ, תדירות תפוקה ונכונות לפעול. אנשים בעלי כוח הם יותר נחושים ומוכווני פעולה.
ביטוי עצמי משופר ואותנטיות: כוח מגביר את ביטוי ה"עצמי הפעיל", משפר ביטחון עצמי, ויסות עצמי ותיעדוף מאמצים לקידום מטרות מרכזיות. זה מוביל להגברת אותנטיות ושונות בהתנהגות.
פוטנציאל לשחיתות לעומת פרו-חברתיות: כוח מגביר מטרות קיימות. אם הן משרתות את האינטרס העצמי, הוא עלול להוביל להחלטות אנטי-חברתיות ושחיתות, כגון צבירת משאבים והזנחת אחרים. אם הן פרו-חברתיות, הוא יכול להגביר את הדחף לעזור לאחרים. התנהגות המשרתת את האינטרס העצמי קשורה לתחושות לגיטימיות וזכאות.
עיכוב מופחת: כוח מעניק חופש מאילוצים חברתיים נורמליים, מה שמוביל לפחות עיכוב חברתי ולהתנהגויות המשרתות את האינטרס העצמי.
הנושא החוזר הוא שכוח פועל כ"מגביר" או "מגבר" של מטרות, נטיות ו"העצמי הפעיל" הקיימים. הוא לא בהכרח משחית כשלעצמו, אלא מאפשר ומגביר את מה שכבר קיים. משמעות הדבר היא שאדם בעל נטיות פרו-חברתיות ייהפך ככל הנראה לפרו-חברתי יותר עם כוח, בעוד שאדם בעל נטיות אנוכיות או אף זדוניות ייהפך לכזה יותר. העיכוב המופחת מקל עוד יותר על ביטוי תכונות אלו.
אפקט ה"מגבר" הזה נושא השלכות אתיות עמוקות למנהיגות ולממשל ארגוני. הוא מצביע על כך שבדיקת אופי וערכים חשובה לא פחות, אם לא יותר, מבדיקת כשירות בלבד בעת בחירת יחידים לעמדות כוח. הוא גם מדגיש את התפקיד הקריטי של תרבות ארגונית ונורמות בעיצוב אופן הפעלת הכוח; תרבות המקדמת מטרות קהילתיות ואחריותיות יכולה למתן את הסיכונים שכוח יגביר נטיות שליליות, בעוד שתרבות מתירנית עלולה להחמיר אותן.
4. חווית היות נתון לכוח
סעיף זה יבחן את ההשפעות הפסיכולוגיות וההתנהגותיות על יחידים הנמצאים בעמדות כוח נמוך יותר או נתונים להשפעתם של אחרים בעלי כוח.
4.1. השפעות על סביבת העבודה
סביבה שלילית: שימוש לרעה בכוח עלול ליצור סביבת עבודה רעילה המאופיינת בפחד, בריונות וחוסר אמון. סביבה שלילית זו מובילה למורל נמוך, ירידה בפריון ועזיבת עובדים מוגברת.
סביבה חיובית: לעומת זאת, מנהיגות טובה ודינמיקות כוח חיוביות מטפחות תרבות עבודה תומכת שבה עובדים חשים מוערכים, בעלי מוטיבציה ומעורבים.
האופן שבו כוח מופעל על ידי מנהיגים מעצב ישירות את האקלים הפסיכולוגי של מקום העבודה, עם השלכות משמעותיות על רווחת העובדים ותוצאות ארגוניות. תיאורים של "פחד, בריונות וחוסר אמון" בסביבת העבודה מצביעים על מצבים פנימיים בלתי נמנעים של חרדה, לחץ, חוסר אונים נלמד וירידה בביטחון פסיכולוגי. "מורל נמוך" ו"ירידה בפריון" הם ביטויים התנהגותיים של השפעות פסיכולוגיות בסיסיות אלו.
הדבר מראה כי השפעת הכוח על הכפופים היא לעיתים קרובות ערמומית, ומתבטאת לא רק כנזק ישיר אלא כשחיקה נרחבת של הרווחה הפסיכולוגית. ארגונים חייבים להכיר בכך ש"סביבה רעילה" אינה רק אי נוחות אלא נטל פסיכולוגי משמעותי על העובדים, המוביל ללחץ כרוני וחוסר מעורבות. הדבר מדגיש את הצורך האתי של מנהיגים להפעיל כוח באחריות ואת חשיבות המנגנונים המאפשרים לכפופים להביע חששות ולבקש סעד.
4.2. תגובות ודינמיקות של כפופים
תלות ולקיחת פרספקטיבה: אלה בעלי פחות כוח חייבים לחשוב יותר על מחשבותיהם של בעלי הכוח, שכן הישרדותם ורווחתם תלויים בהם. זה מוביל למודעות מוגברת לפרספקטיבות של בעלי הכוח.
חוסר משוב ועיכוב: כוח משנה את האנשים סביב בעל הכוח; הם עשויים להסכים, לחפש חסד, או להיות מאוימים, מה שמוביל לפחות משוב ולעתים קרובות משוב מוטה. כוח נמוך יכול להוביל להתנהגות מעוכבת.
אפקט "דומה לי": מנהיגים עשויים לטפל בכפופים הנתפסים כדומים להם באופן מועדף (לדוגמה, ציונים גבוהים יותר, קידומים), מה שעלול להפלות אחרים לרעה.
חריצות, דלדול וזלזול: מחקרים מצביעים על כך שכוח מקדם חריצות (עבודה קשה) אך יכול גם להוביל לדלדול (מיצוי משאבים) וזלזול במשימות הנחשבות "בלתי ראויות" על ידי מנהיגים. מנהיגים מותשים עשויים לעבוד קשה ללא קשר להתאמת המשימה, ולעתים אף להצליח יותר מאלה שאינם מותשים, אך הדבר גובה מחיר כבד.
הקטעים מציינים במפורש שהפחות חזקים
חייבים לחשוב יותר על החזקים, בעוד שהחזקים אינם מחזירים טובה. זה יוצר נטל פסיכולוגי א-סימטרי, שבו הפחות חזקים משקיעים יותר משאבים קוגניטיביים ורגשיים בהבנה ובהסתגלות לחזקים. ערנות מתמדת זו, יחד עם עיכוב המשוב והסיכון ליחס לא הוגן (אפקט "דומה לי" ), עלולה להוביל ללחץ כרוני, ירידה בסוכנות ותחושת חוסר אונים, גם אם לא מפורט במפורש בקטעים.
א-סימטריה זו מדגישה חוסר שוויון מהותי ביחסי כוח, שבו העלויות הפסיכולוגיות מוטלות באופן לא פרופורציונלי על הפחות חזקים. היא מצביעה על כך שהתערבויות שמטרתן לטפח דינמיקות כוח בריאות יותר צריכות להתמקד לא רק בחינוך בעלי הכוח, אלא גם בהעצמת הכפופים, יצירת ערוצים למשוב בטוח והקמת מערכות שקופות הממתנות הטיות כמו אפקט ה"דומה לי".
המשך בתגובה הראשונה.....................................
מקורות שהדוח מבוסס עליהם
מקורות שנקראו אבל הדוח לא מבוסס עליהם
המשך המאמר. מחקר עומק.
5. דינמיקות כוח בהקשרים ארגוניים ובינאישיים
סעיף זה ימחיש כיצד כוח מתבטא ופועל במבנים חברתיים שונים, החל מאינטראקציות אינדיבידואליות ועד לארגונים גדולים.
5.1. ביטויי כוח
כוח נפוץ: כוח הוא כוח יסודי ביחסים חברתיים, נפוץ באינטראקציות כלכליות, פוליטיות וחברתיות, וקיים בכל מקום בארגונים.
היכולת לבצע דברים: כוח מוגדר כיכולת לבצע דברים ולהשפיע על התנהגותם של אחרים כדי להשיג מטרות, גם מול התנגדות.
כוח כלפי מטה וכלפי מעלה: מנהיגים מפעילים "כוח כלפי מטה" על כפופים, בעוד שכפופים יכולים להפעיל "כוח כלפי מעלה" על ידי השפעה על החלטות המנהיגים.
מעבר לשליטה במשאבים: כוח יכול להיות מופעל ללא שליטה ישירה במשאבים, באמצעות נוכחות פסיבית (סלבריטאי, שוטר), מקורות התייחסות (מנהיגים כריזמטיים), או השפעה בלתי פורמלית בקבוצות עבודה.
פעולה מרחוק: כוח יכול לפעול מרחוק, ללא צורך ביחסים…