הפסיכולוגיה של מי שלא אוהב לשמוע על פסיכולוגיה

הפסיכולוגיה של מי שלא אוהב לשמוע על פסיכולוגיה 🧠🚫

ישנם אנשים רבים שחשים אי-נוחות, סלידה, ואף עוינות מסוימת כלפי עולם הפסיכולוגיה והעיסוק בו. תגובה זו אינה מקרית או שרירותית, וניתן לנתח אותה באמצעות עקרונות פסיכולוגיים. ההתנגדות לפסיכולוגיה יכולה לנבוע ממגוון סיבות, החל מתפיסות מוטעות ועד מנגנוני הגנה עמוקים.

1. תפיסות מוטעות וסטיגמות חברתיות 💬

הפסיכולוגיה, למרות היותה מדע, סובלת לעיתים קרובות מסטיגמות חברתיות.

• "זה רק ללוקים בנפשם": אנשים רבים עדיין מקשרים פסיכולוגיה או טיפול פסיכולוגי רק למצבים של מחלת נפש חמורה. עבורם, עיסוק בפסיכולוגיה משמעו להכיר בכך שיש בהם "פגם" או "בעיה".

• "זה רק דיבורים": יש מי שמזלזלים בפסיכולוגיה בטענה שהיא אינה "מדעית" מספיק, ושהיא מבוססת על תחושות ו"דיבורים" ולא על נתונים קשיחים. תפיסה זו מתעלמת מהמחקר האקדמי העשיר והתפתחותי בתחום.

• "זה מניפולטיבי": לעיתים קיימת חשדנות כלפי פסיכולוגים ופסיכולוגיה כענף שיכול "לקרוא מחשבות" או "לתמרן" אנשים, מה שיוצר תחושה של חוסר שליטה ואיום.

2. איום על תחושת שליטה ועצמאות 💪

עיסוק בפסיכולוגיה לעיתים קרובות דורש התבוננות פנימית והכרה בחולשות, באתגרים, ואף בהשפעות חיצוניות על ההתנהגות.

• פגיעה באוטונומיה: ההכרה בכך שישנם דפוסי חשיבה או התנהגות שאינם בשליטה מודעת, או שהם מושפעים מחוויות עבר, יכולה לאיים על תחושת השליטה והעצמאות של האדם.

• חוסר רצון לשינוי: שינוי הוא תהליך קשה ומאיים. הפסיכולוגיה, במובנים רבים, מכוונת לשינוי. אנשים שאינם מוכנים או רוצים לעבור שינוי עשויים לדחות את העיסוק בה.

3. מנגנוני הגנה פסיכולוגיים 🛡️

הפסיכולוגיה נוגעת לעיתים קרובות בנקודות רגישות ובטראומות או קשיים רגשיים.

• הכחשה והדחקה: עבור אנשים שחוו קשיים רגשיים או טראומות, התעלמות או הכחשה של חוויות אלו עשויה להיות מנגנון הגנה מרכזי. עיסוק בפסיכולוגיה עלול לאיים על מנגנוני הגנה אלו ולחשוף את הכאב המודחק.

• הימנעות מאי-נוחות רגשית: תהליך פסיכולוגי כרוך לעיתים קרובות בהתמודדות עם רגשות לא נעימים כמו עצב, כעס, פחד או אשמה. אנשים המעדיפים להימנע מאי-נוחות רגשית יתרחקו מכל עיסוק בפסיכולוגיה.

• חשש מחשיפה ופגיעות: טיפול פסיכולוגי כרוך בחשיפה אישית עמוקה. עבור אנשים שמתקשים לבטוח באחרים או חוששים מפגיעות, עצם הרעיון של "לדבר על זה" הוא מאיים.

4. חינוך וסביבה חברתית 🏡

הגישה לפסיכולוגיה מושפעת גם מהסביבה שבה גדל האדם.

• חינוך שמרני: בסביבות מסוימות, בעיקר שמרניות, ישנה תפיסה שלילית כלפי "חפירה" בנפש או דיבור על רגשות, שכן זה נתפס כחולשה או כעיסוק מיותר.

• מודלים לחיקוי: אם ההורים או הדמויות המשמעותיות בסביבת האדם דחו או זלזלו בפסיכולוגיה, סביר להניח שהאדם יאמץ גישה דומה.

10 שאלות למי שקרא את המאמר עד הסוף 🤔

1. האם את/ה מזהה/ה בעצמך או באנשים שאת/ה מכיר/ה אחת מהסיבות שהוזכרו להתנגדות לפסיכולוגיה? איזו מהן הכי מהדהדת עבורך?

2. האם לדעתך הומור, גם אם הוא "שחור" או "ציני", יכול לשמש כדרך להתמודד עם נושאים רגישים שפסיכולוגיה עוסקת בהם?

3. האם את/ה חושב/ת ששינוי בחינוך הציבורי לגבי בריאות הנפש יכול להפחית את הסטיגמה כלפי פסיכולוגיה? כיצד?

4. האם אי פעם חווית/ה מצב שבו ניסית/ה לדבר עם מישהו על רגשות או קשיים והוא/היא נדף/ה או זלזל/ה בתחום הפסיכולוגיה? כיצד הרגשת/ה?

5. האם לדעתך ישנם יתרונות בהתמודדות עצמאית עם קשיים ללא עזרה מקצועית? אם כן, אילו?

6. כיצד היית/ה מסביר/ה למישהו שמתנגד לפסיכולוגיה את התרומה שלה לרווחה אישית וחברתית, בצורה שלא תעורר התנגדות?

7. האם ישנם תחומים אחרים בחיים שבהם את/ה מזהה התנגדות דומה ל"חפירה" או לניתוח מעמיק (למשל, כלכלה אישית, בריאות פיזית)?

8. האם לדעתך יש קו דק בין שימור תחושת עצמאות לבין הדחקה של בעיות פסיכולוגיות? היכן הוא עובר?

9. האם לדעתך ההשפעה של מנגנוני הגנה (כמו הכחשה) משפיעה רק על היחס לפסיכולוגיה, או שהיא באה לידי ביטוי בתחומים נוספים בחיים? תן/תני דוגמא.

10. אם היית/ה צריך/ה לבחור דרך אחת ויחידה להפחית את ההתנגדות לפסיכולוגיה בחברה, איזו דרך היית/ה בוחר/ת ולמה?